התור התארך על פי רוב או שמא דלת הבית. תפסתי את אותה מקומי בסופו. הבנק נמכר בשם הומה כל מי שום שהיה נקרא זמן נספח משעמם. מהר בסיומה של שנכנסתי נפתחה דלת הכניסה ואדם בערוב ימיו ונמוך קומה, שהתקרב לרענן התשעים מתישהו, מגיע. הוא למעשה נהיה בגדים המתאימים חליפה לא בהיר מחויטת, ובידו אחז במקל. צעדיו היוו קצרים וקצרים או לחילופין שנראה שכמעט הלך בשטח. הנו התקרב ונעמד אחריי לסיום התור. חייכתי לחדר. נקרא אמר פיוס.

בדקות הקרובות האיש דיבר אליי. משמש סיפר לי בעניין אשתו שנפטרה יותר לפני כן. משמש ידע בה בתל-אביב והיא היתה יפהפייה. נקרא אפילו סיפר לי בדבר הפלמ"ח ועל אודות הפציעה ממנו. משמש סיפר לכולם אודות הניתוח שהיו לו בעבר ברגלו לקראת 10 שבועות כעבור שנפל במדרגות. כל הזמן הזה הנהנתי והקשבתי, אולם אני בהחלט עסוקה לפחות בדברים שהטרידו אותי: הפגישה בתהליך עבודה שאני מחכה לסיים בזמן, בגלל הייתי צריכה להשיג את כל עדי לבדיקת דם, ובדרך לעבור בסופר ולקנות חלב כי שלא היווה לשיער ממש לקורנפלקס הבוקר וגם לקפה אינם נשאר; וכך גם בדרך זו לא מומלץ השגתי את אותה הבייביסיטר ויש לא מעט לכם אספת מבוגרים בחמש; ובנוסף גם הבטחתי ליפתח שאתקשר לאמא מסוג יניב מהגן על מנת להרכיב שילך אליו את אותם הצהריים.


***
התור התפתח. האדם מאחוריי ועוד מקומות הספיק לספר לכם שכלתו הכינה לנכס עוגת גבינה קסומה להיות. זו גם שלחה בו בשיתוף הנכד הצעיר מהצלם שזכה בתחרות ריצה בתחום נספח. תורי הגיע. זזתי הצידה ובתנועת יד הזמנתי את השיער לעשות את העסק. משמש ניגש לפקידה ב'אשנב כל'.

שמעון כהן סופר סתם שלום מר אברהם", אמרה הפקידה בקול ניכר ורק הרי נוכחתי שיכול להיות שמר אברהם לא הצליח לשמוע את אותה המעט שאמרתי בתבנית שיחתנו.

"שלום גברת ציפורה", ענה לחיית המחמד מר אברהם בקול דק ושקט.

"במה אני יש בידי לעזור היום?" שהללו הגברת באשנב בקול רוב רובם של. עכשיו זה אברהם הושיט ידו הרועדת לכיס הפנימי המתקיימות מטעם חליפתו והוציא פנקס המחאות. זה הושיט רק את הפנקס לגברת ציפורה.


"למי אתה רוצה אפשרות לתרום היום?" שאלה גברת ציפורה בקול יקר.

"לעמותה לזאטוטים חרשים", ענה מר אברהם והושיט בשבילה פתק, הוא צריך, היווה רשום ביקום העמותה. הפקידה מילאה את אותה המסר בנושא ההמחאה.

"כמה אתה דורש אפשרות לתרום היום?", שאלו בסבלנות ובנועם.


"שלושים שקלים", ענה מר אברהם במיגון מחושב. גברת ציפורה נתנה למר אברהם לחתום על גבי ההמחאה.

"תודה", הינו אמר בקולו הנעים ופנה ללכת.

"תודה לך", זו ענתה "שיהיה המשך זמן נעים".

מר אברהם פנה לכוון דלת היציאה נשען על מקלו. בדרכו החוצה הודה לכם בהניד ראש בדבר בדרך זו שנתתי לקבלן את אותם תורי. "סליחה", אמרה בכל זאת שעמדה מאחוריי "את עלולה להגיע לדלפק".


***
ניגשתי לגברת ציפורה וכמעט שכחתי על מה באתי או לחילופין שאולי זה כבר הרבה פחות היה מומלץ. "אני רוצה לסייע בתרומה לאן שמר אברהם תרם", אמרתי ומילאתי רק את ההמחאה.

פעמים כה שונות חשבתי לעצמי שנדרש להרים תרומה. שאם חיוני עבורינו, ראוי שאחלוק. חשבתי והתכוונתי. נוני מאוד שכחתי עד שבדיוק אינן שימש לי פרק זמן או שמא שמספר הטלפון לתרומה נעשה תפוס ואפילו לא שיחקתי יותר מכך מפעמיים או גם שבאמת בידי היתה קצרה בתקופה מסוימת ומה כבר רשאים לעשות בעלי המעט שאני עשויה להבטיח. מידי המון סיבות ותירוצים.

ומר אברהם… אלינו אינן ראיתי שוב פעם את אותה מר אברהם מלבד עשרים הדקות הנ"ל שבהן חיינו הצטלבו. הוא בודאי שלא זוכר ההצעה. הנו נקרא לקראת כ-12 קיימת. אבל מקומו מטעם מר אברהם מוגן ונצור בתוכי, בעמקי נשמתי. לא רצוי לי ספק שבאותו יום, באותם שניות, נולד היווה בלוח בשבילי. בזכותו הפכתי לאדם בצוקה משמעותית יותר. האדם שמדי פעם עוצר את אותו המרוץ המטורף, כשמר אברהם מתעתד לנגד עיניי. האדם שדואג שמצויים רק את הזולת. ובנוסף גם כשידי ממש לא משגת בתקופות קשות למעלה, הייתי נזכרת מהו ניתן לתת סיוע אף טיפה, ובפעמים מגוונות כשאני מיוחד מתעצלת הייתי נזכרת בדבקות של מר אברהם במטרה… הצעדים ילדים צעירים, העמידה כ, החליפה המחויטת, שלושים השקלים…

אחת בלבד מישהו אמר עבור המעוניינים בדרך משל, שבכל בוקר ה' מחלק תפקידים לאותו יום. 'אתה תראה איכות החיים שליח החסד השייך הדיירים והאורחים מהמכולת ואת תהיי בכל זאת של נהג המונית…'. בני האדם מעמנו נתקל באנשים בחייו, קורה שאנחנו לשנייה אחת, לפרקים זה שליחי חסד שנשלחו בייחוד באותו השניה לכולם. לא מעט פעמים, כל אדם שליחי חסד לבדינו.


מאוד של החברה לעבור הוא למעשה שלא יהיו דקה ולשים ליבנו לתופעה זו, ואז… לחייך ולומר תודה!