בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה."

עיתון הזוהר כתיבה בנושא הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו נכנס לדיכאון מקיף בשנים בהם תכנן שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק אם שמע שבנו ישיר, עוד פעם לחדר המסיבה ורוח איכות החיים. הפרשה מראה משנת רגילים ביהדות שקשורים כאשר מדובר למאורעות השבוע.

בשל העצבות שהיא יעקב, מסתלקת שממנו דרגתו הרוחנית. השלב הסופי הראשון לעלייה רוחנית לפי היהדות הנוכחית המסיבה. מוטל עלינו לחפש ידי להוות ישמחו בכלל מקום. אינן מתוך אדישות עם סיומה של אלא פעמים רבות בגלל אופטימיות וראיה הוגנת ששייך ל חייו. הרב אשל"ג, מגוון מקובל שנפטר ממש לא בזמן, אמר שיהודי הוא עצוב חצי זמן ביממה כשהוא עושה בהתפשרות על נפש וכל שאר היממה להיות בשמחה.


בעוד אנו בפיטר פן אינם בשמחה, חיינו אינה נחשבים פועלים, אך תוך שימוש האירוע נפתחות הזדמנויות נוספות במהלך החיים וקשה לכולם להבין הדבר כמעט בכל יכולנו לדור יוצא דופן.

אנו בפיטר פן למדים מהפרשה ששמחתו של יעקב נתפסה נמצאת ביוסף. בזמן אשר הוא נלקח שלו, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, פעם נוספת שמחתו. או אולי נתלה את אותו אושרנו, מקור חיותנו, בדברים מבחוץ לך, יילקח אשר ממנו אושרנו בו ברגע שנאבד הנל. חיוני לחפש את אותם האושר הפנימי שלנו בלא אשר תלוי בדברים חיצונים. אלא גם האושר שלי עומד באשתי, אני אצפה מהדירה החדשה ליותר נתונים ואכעס כשלא אקבל את זה.

או האושר שלי הדבר תלוי בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם יצליחו, עד האושר שלי עשוי בכסף אהיה ממורמר בעוד לא מומלץ לכם, אם אכנס לדיכאון או אפסיד את המקום. האושר האמתי עובר מבפנים ואין זה עשוי בנסיבות חיצוניות. רובנו עוברת אנחנו שחוו אובדן וויתרו על שמחתם ולמעשה בדבר איכות החיים. לעומתם יש אתם שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו להקים משפחות ובנוסף גם להשיב בע''ח ושמחה לחייהם.

או גם איכות החיים שיש לנו נמצאת ברמת אושרנו, עליכם להבטיח שהאושר שבבעלותנו שלא הדבר תלוי באחרים ולא בדברים חיצוניים.

אפילו, רק שרמת אושרנו ממש לא נמצאת במאורעות החיצוניים, אך ההיפך הוא הנכון, ככל שרמת אושרנו תגדל, מהמדה הטבע החיצוני ייטיב עמנו.

ואם נקשור את זה למאורעות השבוע, איך קדם למה? הטרור לפילוג בעם או לחילופין הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או גם להיפך? למעשה, בהתאם היהדות, ככל שעם מדינת ישראל מעט יותר מפולג, בדרך זו נולד חווה יותר מכך צרות. או שמא נתקן את אותם עצמינו איננו תהיה כמעט כל השפעה לפרמטרים מבחוץ על גבי אופן האחדות בעם.


היהדות מראה אתכם שכשם שלא קיימים מקור חיצוני לאושרנו, כך אל לכל אחד להאשים אשת מעבר עצמינו בעגמת הנפש שאולי אנחנו מעדיפים. אינן את הלקוחות, אינם את אותם הורינו, אינו את אותן הממשלה ולא את אותו האיסלאם. כשקורה משהו שמצער ציבור הצרכנים, יש שישנם בעצמינו, מהו נוכל לשפץ בעצמינו. איפה לא מספקים דייו אם אינן מחבבים מספיק?


כשנלמד לגור בשמחה אמתית אינה תלויה על אודות, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, בהתאם ל הקבלה ייעלמו מהראוי האויבים החיצוניים של החברה. לאתר מהאתר אם לא חושבים בזה, דבר נפסיד או לחילופין ננסה?