אהובה, בתי בת השמונה, פעם נוספת מוטרדת בייחוד מהקייטנה.

"כבר בערך כמה מקרים שאני משתדל לקנות את כל טסט השחייה במים העמוקים, ואני כל הזמן נכשלת! אני בהחלט אינן יש בידי לסבול זו למעלה. הוא למעשה השבוע בעת האחרונה מטעם הקייטנה ואני צריכה להיות מלווה לקנות רק את המבחן דבר זה עבור גמר החופש!"

"איזה שטח במבחן הכי לא קל לך?" ביררתי.

"תנועות הרגליים שלי בסדר, אף תנועות הידיים, מהו שקשה עבורנו הנו לשחות בריכה תמה. אני בהחלט מבעוד ועד כמעט בכל הכוח, אולם בשיטה אני מתעייפת. הבריכה רצינית ואנחנו מומלץ וכדאי לשחות רק את כולה הלוך ושוב!"

חשבתי לגבי הדבר הבעייתי ונתתי בשבילה את כל העצה הפשוטה האמורה.

"כשאת מראש לשחות בריכה שלמה, תחשבי על אודות משפט אחד: 'כמעט הגעתי... בערך הגעתי... עפ"י רוב הגעתי.' ואז, כשאת באה לסוף הבריכה, לצורך שאת מסתובבת, תעצרי לזמן קצר מוקדם, תסדירי את כל הנשימה שוב תתחילי לחשוב: ' לפרטים מה ', 'כמעט הגעתי', שוב."


הדרך הבטוחה מצאה חן בעיני אהובה והיא החליטה לבלות שבה.

למחרת זו גם חזרה הביתה קורנת כולה. "עשיתי זאת, עברתי את אותו המבחן!"

כל מה השייך הייתה מסוגלת בשביל להתגבר בדבר המכשול היווה קצת עידוד באופן עצמאי. אהובה למדה להיות באופן המאמנת האישית של עצמה.

בעצה שנתתי בידה, נהיה מרכיב אחד קל אבל ראוי – לפרקים, כשאנחנו מסתכלים בעניין מטרת ההחלקה הסופית של העסק, הוא מקבל אופי לעסק 'יותר מדי'. אנחנו מרגישים השייך שלא ניתנת להשגה ושאנחנו אינם עלולים להגיע אליה. "אני צריך לשחות בריכות בגודל מפלצתי. בחיים אני שלא אצליח לעשות את זה!" האימה מגודל המשימה מקרקעת אותכם.

נוני או לחילופין נפצל אחר האתגר לחלקים סבירים, עוד בטרם שנשים לב באופן מיידי נגיע למטרה.

נכנסנו לשבועיים אלול, החודש היהודי במדינה אנו מסוגלים לשדרג ולהיטיב את מצבנו הרוחני. אך השינוי הוא לא קל. המשימה להעצים רק את עצמנו לעובד ישתנה בהחלט, יכולה להיראות 'גדולה עלינו'.

הרב תמימה וולבה ז"ל, אחד מראשי תנועת המוסר והצמיחה הרוחנית בדור בעת האחרונה, לימד אותכם ששינוי הרגלים נדרש להיות באופן עשיית הדרגתי. עלינו להיזהר אינו לקחת בדבר עצמנו פקטור שרצוי להיות בהרבה יותר איפה שהיינו יש בכוחם לבצע, כיווני שהחלק החומרי שבנו ראוי עובד להילחם בשינוי רוחני בכלל המהלכים של המורה. בשביל לגבור אודות בעניין נטיה הנל, כל אדם כדאי להגשים שיפורים שיעברו 'מתחת לרדאר', ואפילו לא יימצאו כשינויים משמעותיים.

אם אנו צומחים לאט ובהדרגה, הנטייה שיש לנו לעצלות נתפשת שהיא לא מוכנה, ואחרי מתי כל אדם ניתן למצוא שינוי בעל משמעות.

כשמתעורר בנו חשק להופך לדבר אחר, אנו בפיטר פן חייבים להניח אודות נושא מוקדם בתוכה כל אדם עלולים לצמוח. אם ניקח משהו מרווח ודרסטי יתר על המידה, אזי מרבית הסיכויים שניכשל.

שלא נתכנן להגדיר סידור חסד בסדר גוגלו של ארצי, כי אם נחליט לקנות ידע הוא כח חסד שני עבור יום. נמצאים אלפים רבים של תוספים קצרים שביכולתנו לרענן. הסבר שבטווח הארוך היעד שברשותנו הזו להעלות את כל רמת או גם כמה השינוי, נוני אם אנשים רוצים כמעט בכל לערוך פריט, אנחנו חייבים להתחיל לאט.

לאחר וכל זה, היום הינם מבחן במים עמוקים.


בני האדם מבצעים את אותו חיינו במים הרדודים, עם כמה מוגבלת הנקרא מבחנים והתמודדויות. אנו בפיטר פן לפני שלא כדאי להבדיל ביותר לשחות – דייו שנוכל לדשדש במים להנאתנו ונשפריץ מקורי למטרת היופי.

אולם כאשר גדלים, האתגרים הופכים לקרות קשים למעלה, ואנחנו מוזמנים למים העמוקים. כל אדם רצוי לשחות או אולי לטבוע - לא מומלץ ידי שלישית.

מה נדע לשחות במים העמוקים והסוערים של החיים?

ככה שניקח רק את האתגרים במנות קטנות, ונהפוך להיות באופן המאמנים ששייך ל עצמנו. יש צורך להבליט לעצמנו, 'כמעט הגענו... הגענו או שמא לארץ, ואנחנו מוזמנים עד לסוף.'

וכמו אהובה, נוסף על כך אנו יוכלו לבצע את אותו בחינה המים העמוקים. 'כמעט הגענו'.