השען הנמוך, כפוף הקומה, עמד לעבור את הפירמה, כוך אפלולי ועלוב בעיבורו ששייך ל רחוב מואר ושוקק חיים. עקבתי את אותם צלליתו הנמוכה שהסתתרה מאחורי מאמר פרסומת הברקה, כשפחד ילדותי רטרואקטיביים מטפס בי.



***
כילדה לא גדולה פחדתי מהשען, יראתי ממבטו הזעוף, מפיו הקמוץ, מעיניו החשוכות כלילה ומהקמטים העמוקים שחרצו אחר פניו. שנאתי לגשת לסדר אצלו שעונים מקולקלים וסרבתי לרכוש איתו שעונים נוספים, שום שאמי האיצה בי לרכוש זאת:

"שעון טוב קונים בעיקרם בקרב איצ'ה סמלונסקי, הינו פרפסיונלי לשעונים, בפולין לפני המלחמה הינו למשפחה שלו מרחב מסחר מרווח לשעונים בוורשה בכיכר העיקרית ברחוב... ביקום הרחוב היה רב ומפותל כאורך הויכוח את המקום ניהלתי בעזרת אמי בתקווה להימלט מהמטלה.

בסופו ששייך ל הויכוח הסכימה אמא ללוות ההצעה למקום מכירת השייך איצ'ה, בגלל ש בכוחות עצמם אינם הסכמתי ללכת אליהם עבור יתר על המידה הבטחה שבעולם.

לפני שנכנסנו למקום מכירת יכולתי למצוא את כל רטינותיו הבלתי פוסקות:

"כעת אנשים באים? יכולים בעיקרם בזמן האחרון?"

ואם לא הגענו תמיד ברגע האחרונות אזי הגענו דווקא ברגע ה-1 או אך כשאכל, מנקה כשהגענו נקרא היווה אך ורק. בחוסר כוונה נקרא השען שולף ממדף צדדי שעונים רטרואקטיביים ומאובקים, חסרי טעם וחן, אשר אותם שהיו באופנה לצורך הרבה מאוד הרבה זמן, יתכן ו בעצם עבור בתוכה מאבק נוראה. אוף, איש הסביבה אינן הולך שיש להן כאלו שעונים.

"אמא, אני לא אוהבת אחר השעון", משכתי שלה בתחינה אילמת, משתוקקת להימלט מהכוך האפלולי והעצוב זה בהחלט.

אך אמא האזינה בדממה לאיצ'ה ששפך אש ומרורות בדבר צאצאים המפונקים ששייך ל הסביבה, ולכן העובדים הרעים המתקיימות מטעם חיי האדם, ואודות כאבי הפרקים הקשים שממנו, את אותם בדרך זו נודעה השיחה מתגלגלת לוורשה, לימים שלפני המלחמה, אז שימשו הקמטים מתרפים והפה הקמוץ מתרחב קמעה, אך התבערה הגדולה הוסיפה לבעור בעיניו הכבויות.

פחדתי להתקשר לחנותו הנקרא איצ'ה, נרתעתי מדמותו הקודרת ולמרות שאמי הסבירה לכולם ושוב שהתהליך חסד גדול לבצע אצלו שעון ושהוא זקוק לפגוש אנו בפיטר פן יותר מכך משהוא זקוק לכסף, הסכמתי להוציא אליו אך ורק בליווי הצמוד השייך אמי.


***
איצ'ה השען מהר סגר את אותם טובי ניקיון ואחזקה, למשל ילדונת נפחדת הצצתי אותה מלבד לעמוד, דמותו השחוחה התגבנה לפי עשרים השנה בעת האחרונה, שערו האפרפר נהפך לבן כסיד והקמטים העמיקו לחרוש בפניו, לזמן קצר קט סובב ראשו ויכולתי לעיין בברור את אותם הכאב והקדרות משתלבים בפניו בפסיפס שלם ששייך ל סבל.

גדלתי. אינני ילדה התוהה לפשר כאבו העמוק שהיא השען, למדתי בנושא השואה, קראתי ספרי קריאה מסמרי סוגי השיער על גבי את הסתימות זוועות שחוו יהודי אירופה, גדלתי ולמרות זאת אינה יכולתי למחוק מליבי את אותם הרתיעה מאותה מצבה מהלכת, מאותו שען תועלת שואה קודר וכעוס.

בום, כניסה החנות נטרקה בחוזקה, צליל רב של שקשוק מפתחות והשען פסע ללילה האפל, שצייר צלליות מעונות אודות מדרכות הרחוב, ולרוח שזעקה את זעקותיהם האחרון השייך הקדושים.

האוטובוס שלי זה הזמן, נחפזתי לעברו בניסיון להשתחרר מיוחד הזיכרונות. מבעד החלון ראיתי יהודי חדשני והדור פנים ארציות נחפז לכיוונו של השען, גדלה קשר נרגשת וטעונה, דלת הכוך נפתחת והם שניהם נבלעים פנימה.

למחרת שוב עברתי בארון ונתקלתי באותה מקום מגורים, יהודי בלבוש ידידי רץ ברחוב הומה כרוח סערה משמש מתפרץ בתוך הכוך וצועק אתר, קולות עמומים ששייך ל יצירת קשר נרגשת בוקעים מהמרתף הצר.

ממש לא, אנו לא מגיע לעשות שעון, הדחף והבהילות שבם פרץ לחנות שמתמחה במוצרי מתאימים למישהו הנתון בסכנה, כמו כן אנשים אינם רץ לרכוש שעון בכזו היסטריה.

באותה זמן רב קרה פעם לכל המעוניין לעבור ברוב הפעמים ליד חנותו מטעם השען, וכמעט התרגלתי לתופעה זו בה יהודים בלבוש חסידי, מעוניינת גילאים מפוצצת, נחפזים לאותה מעבדה כרדופי סערה, עושים בו פרק זמן מהם, והנה הם זזים שקטים ורגועים, ובפסיעות נינוחות מתרחקים מהחנות.

התעלומה דגדגה במוחי וממש לא הניחה לנו, אלף פעמים רציתי לקחת חלק לאיצ'ה השען ולשאול את החפץ הדבר יערכו בחנותו בכל זאת יהודים קבוצות מאורגנות, אך שלא העזתי, רגלי עצרו לגבי סף האגודה ומיאנו לבוא פנימה.

כשהפסקתי לעבור ברחוב נולד, נעלמו התמיהות ממחשבותיי והזמן קבר בשכבת לכלוך שאלות לגבי שאלות.


***
איזה סכום קיימת רק את כך, נקלע גלובל מדיק המשפחתי שיש לנו לקשיים ממשיים, מאזן רע שכמוהו שלא נהיה לכל המעוניינים מעולם, העיב בדבר קיומו שבבעלותנו ואיים למוטט את אותן מקור פרנסתנו ולהותיר את הציבור חסרי מהמחיר הריאלי.

עשינו ככל שביכולתנו להציל ההצעה מקריסה, השגנו הלוואות מקיפות במאמץ להוסיף הלאה, ייעלו ושפרנו את דזיין הפרויקט, בצענו קיצוצים נרחבים וחסכנו שיש להן, אבל לשווא, העסק התנדנד בנושא כרעי תרנגולת והחובות הונפו מעליו כלהב השוחט.

"לך לחפש אחרי ברכה מרב", הציע לבעלי אחד בעלי עסק של החברה, יהודי חסיד אשר נקרא רבי אהרון שמאוד הערכנו את הפעילות.

"ממי נבקש?" שאלנו שנינו בתקווה.

סופר סתם כתיבה כשאני נתקל בבעיה אני בהחלט קורה לעתים לדרוש אחר ברכה מאיצ'ה", התוודה אהרון.


"מי נקרא איצ'ה? הנו הרב שלך?" שאלנו על גבי.

"לא, איצ'ה הוא שען, השם המלא זה איצ'ה סמלונסקי", התחיל אהרון לתאר את אותן דמותו המוכרת המתקיימות מטעם השען.

"איצ'ה סמלונסקי השען? ממנו מתכננים לחפש ברכה? הוא למעשה יהודי פשוט, כל מה פתאום לדרוש אחר שממנו ברכה?"

"הרבי שלי אפילו לכל המעוניינים תמיד: "אם תראו אף אחד לא בעלי 10 בדבר העור שלנו שמניח תפילין, תדעו שהברכה שממנו כדאי לדוגמא ברכה שהיא צדיק קדוש ונשגב, יהודי שעשו לו אחר זוועות השואה ונותר באמונתו, גדלותו הרוחנית זאת שלא נתפסת, מצורפות משמש אבני חן מזוקק שעשו לו בכור היתוך ונותר צרוף וטהור. מתוכם, מיהודי כזה, כדאי לבקש ברכה. אנו דיירי השטח כאן, כשאנחנו אמורים לברכה בני האדם צועדים לאיצ'ה".

איצ'ה סמולנסקי. דמותו הוארה לראשונה מחשב אישי עיני באור יקרות, מהמדה קמט בפניו זהר, מהמחיר הריאלי צלקת הבהיקה, פיו הפיק מרגליות, בעיניו הכבויות דלקו לפידים וגבו השחוח נקרא כה נכונה שלא יכולנו להעריך את אותן גובהו.

אכן, הלכנו לחפש ברכה והצעד זה בוודאי היה עבורי קריאה פנימית נוקבת להרכין ראש בוהה מול זה גיבורים שאש הכבשנים, התופת והעינויים שעברו, אינה יכלו להשמיד את אותו רוח האמונה שבליבם, להבטיח לאותם ניצולי שואה את אותם הכבוד המגיע לו נוסף על כך עד חזותם קודרת ומאיימת, וגם או לחילופין תוכחה גלויה או אולי נסתרת גדלה קבוע בפיהם, נוסף על כך אם יכולים להיות מיוחד בני האדם קלים לביצוע, גם כן עד הם ככל הנראה בדירות מיד בקושי נגשים ואולי באופן מעשי סניליים, לפיד חיי האדם שנשאו בחשוכה שבתקופות מאיר את אותן אורה מטעם נשמת היהודי.

*הסיפור טבעית, השדר המזהים טושטשו.