טום גייל שלא יטפל לכאן כל מה בדיוק פגע שבו – הוא עשה את דרכו הביתה מהקולג' לסוף השבוע, ושעט באוטוסטרדה הקנדית בזמן מועט של 150 קמ"ש, במכונית הספורט האדומה-בוהקת אשר ממנו. התרופה בהשוואה ל הגודש באף שהוא נטל משנתם, טשטשה אודותיו.

"הסרתי את כל עיני מהדרך דווקא לרגע", טום נזכר, "וזה העובדות שהיה מומלץ במהירות מאה 5ר0 קמ"ש".

יחס בעלי הגג של הבית הפתוח, התהפכה להמציא אותו.

טום התעורר שבועיים את אותו בדרך זו. "רוב העצמות בגופי היוו שבורות, כולל מהמדה הצלעות. הרופאים הרדימו אותך במשך השבועות במקום ראשון הכי כואבים".

הסיכויים שטום ישרוד היוו 1 לאלף, אבל מכיון שהינו נמכר בשם שובב ובכושר מעולה, גופינו מתוכם השיב קרב שערה. "ירדתי 36 קילוגרם במשך השבועיים הנ''ל. כשהתעוררתי, שלא זיהיתי את אותם עצמי".

לטום הינה תקלה ממש גדולה בעמוד השדרה, ששיתקה רק את פלג גופו התחתון.

טום מתאים המהות למד ליהנות מהאתגר. "החלטתי להניע את אותו בוהן הרגל שלי ויהי מה- כדבר הרחוק סופר מהמוח, זה הינה האמצעי הכי בעלת יותר משמעות שלי להפגין שליטה רצונית על גבי השרירים ".

זמן אף אחד לא הנו הרגיש שהבוהן ממנו נעה. הנו הצליח להזיז אותה! מנתחים טסו כמעט מכל קצוות ארה"ב שמצויים במו עיניהם את אותה ההישג המדהים הזה.

בסיומה של 18 ימים ששייך ל פיזיותרפיה אינטנסיבית, טום הצליח לקום בדבר רגליו וכך להגיע שיש להן מקל.

"הרופאים התקינו שהסיכויים לכך הם אף אחד לא ל- לְגַעגֵעַ .

החיפוש


התאונה זעזעה את טום אם עמקי נשמתו. "כשאתה נמצא אל מול המוות הנו עובד ומשתמש מעורר אותך לחשוב", הוא למעשה לרוב.

הוא למעשה התחיל לחפש אחרי רוחניות.

טום גדל במעונו נוצרי. נולד הבכור מי שרוצה 4 אחים. "לאמי הייתה אמונה באלוקים, ומהווה מנקה אמרה מטעם נוצריה. נוני היא לא שמרה כמעט כל מנהגים חרדיים ומעולם שלא נכנסה לכנסיה. אינה הינו לכל המעוניין דבר למה".

היו לפני כל מיני נתונים אינה מקובלים כמו למשל: אמו שתמכה בנאמנות בישראל; דודתו שניהלה חלל יהודי, וסבתו שהסתירה קופסת מצות מתחת למיטה.

כקורא נלהב, טום סקר רק את מבחר הדתות - מהמסורתיות ועד לביזאריות. אנו לא מצא את אותו איך שחיפש, אבל באחת ההרצאות זה פגש את אותה האישה שהפכה במהרה לאשתו.

קתרין עשויה בחוה באונטוריו, שיש להן את הדירה נוף מדהים שומר מסורת לדוגמא של טום. חדר נוצרי, שיש להן אמונה רצינית באלוקים, נוני בלעדי סממנים מבחוץ.

באחד הימים, בין השנים 1983, טום מגיע לקניית מוצרי ספרי קריאה יהודית בטורונטו. "אמרתי לבן אדם שאני דורש ללמוד תלמוד", נולד מספר. "הוא נעץ בי מבט יוצא דופן, והושיט עבור המעוניינים תרגום לאנגלית של מסכת ברכות".

טום בלע אחר חומרי ההחלקה. "אני שלא מסוגל להגדיר למה", זה בכלל, "זה זמן ההצעה כמו למשל מגנט".

באחד המקרים, טום קרא את אותן המשנה ובכה. אמא מתוכם שאלה: "מה קרה?"

"זה יותר קל בכל יפה", משמש אומר. "זה מדבר לארץ. אני בהחלט מרגיש כאילו שקוראים לי הביתה".

אמו מטעם טום אינן אמרה מילה. אבל מאוחר בהרבה יותר זה יגלה, שנדרשו מהדירה החדשה כוחות על מנת לבלום רק את עצמה.

בינתיים, רעייתו המתקיימות מטעם טום עקבה הבא בסקרנות. באחד הימים הוא הביא חזרה הביתה את אותם ספרו מסוג הרב אריה קפלן, "תורת חיים". קתרין קראה את השיער ואמרה: "כל היום שלי אני מחפשת את האמת הצרופה?. הדבר מצויה עכשיו. הרי דבר כל אדם עושים?"

טום פתח רק את טקסט הטלפונים והתקשר לרב שבסיטואציה נהיה אורתודוכסי. ובני הזוג החלה ללמוד לקראת גיור.

עבור כמעט 10 שנה, וכשהגיור הסתיים, טום וקתרין – שהפכו לגרשום ודינה – ממשו רק את חלומם ועלו ארצה בשיתוף נספח בניהם הילדים המוזמנים.

גרשום התקבל למלאכה כעורך בג'רוזלם פוסט, ושם נשאר לעבודה ב-25 השנים הבאות.

ורשה 1939

בכל הזמן זה – בחיפוש, בגילוי, בגיור, בעלייה – אמו המתקיימות מטעם גרשום מעולם אינה הוציאה מילה בעניין בסיס שקברה מעמיק בלבה.

אמו הנקרא גרשום הולכת באתר השם שלו מרים צימרמן במשפחה יהודית בלודז' שבפולין. חבורה שומרת שבתות וחגים. בין השנים 1939, כשהנאצים כבשו רק את פולין, אביה הנקרא מרים חשב שיותר רוצה יהווה לגור בעיר הגדולה, ורשה.

בסופו של דבר הדירה נמכר בשם לרעה. בשלב שלהם החיות הנאציות דחקו את אותה 400,000 יהודי ורשה, בתוך כלוב צר הקרוי "גטו ורשה". בגילה הרגיש – 13, מרים הוקפה ברעב, זיהומים ומחלות והכאות קטלניות יותר מידי מפלצות במדים.

משפחת צימרמן התגוררה בחדר צפוף. מרים, ששערה הבלונדיני ועיניה הכחולות העניקו בשבילה צורת גויי, נשלחה כל זמן לברר אוכל.

באביב 1943 החליט אביה שהיא מרים שסיכוייהם לשרוד בגטו עלובים, ושהם חובה לבקש מחבוא בצידה הארי השייך ורשה.

הודות לחסדיה השייך אישה נוצריה הקרוי כריסטינה פאנק, משפחתה שהיא מרים הצליחה בעשיית מסמכים שונים נוצריות.

כך הפכה מרים צימרמן להלנה מריה (מרי) פלוכוקה, "בת הדודה" ששייך ל כריסטינה פאנק. אמה הנקרא מרים הפכה להימצא ה"דודה" לחיית המחמד, יודוויגה מוזדרזבסקה. ואחותה מסוג מרים, חיה, הפכה ל"בת הדודה" הלן.

סופר סת"ם תימני עדכניות אלה הפכו לשומר היציב השייך שלכם בהשוואה תפיסה. לצורך ביצוע המלחמה, הינם הקפידו מאוד להכניס בשמותיהם הנוצריים רק, והוא לא דיברו למעשה 1 לגבי הקשר הנכון שהם עושים כאם, בנות, אחיות.

הפחד מהמוות אינם הסתלק, באופן מעשי מחוץ לחומות הגטו. נשיאת תיעודים מזויפות ממש לא נתפסה בטוחה כולו, כגון שגילה דודה המתקיימות מטעם מרים. הנו נעצר ברחוב מסחרי בעזרת קבוצת חיילי גסטפו שקיבלו מהם לחשוף את אותה עצמו, וכשהם גילו שהינו נימול, מהווים ירו בתוכה למוות.

משפחת צימרמן חיה במעונכם יחד כריסטינה, שבו יכולים להיות התחבאו מדי פעם תחלופה ל כל כך קטן, שהם כבר היוו אמורים כן להיחנק. "חרדנו בהכרח שהסוד שבבעלותנו יתגלה ושכולנו ניהרג", מרים סיפרה מאוחר הרבה יותר.

באחד הימים בשנת 1944, פתח מהומה כשקצין גרמני נרצח ברובע וולה שבוורשה, בו התגוררה משפחתה מסוג מרים. התגובה הגרמנית נתפסה השתוללות השייך ירי, ביזה ואונס שהיא הפולנים. ארבעים גברים פולניים נלקחו מבתיהם ונורו למוות.

מרים שמעה צעקות מהרחוב. היא רצה החוצה. ושם מצאה אחר אביה... שוכב בערמה... ששייך ל גופות מתות.

כמה חודשים אחר באיזה אופן מרים התעוררה בשתי להגיע בוקר, ומצאה את אותה אביה המת יושב בעניין מיטתה: "באתי להזהיר ההצעה שהבית דבר זה יופצץ בעוד עשר שניות. את אותו מוכרחה לבקש בדירות מיד מקלט". מרים האמינה מספיק על מנת לעורר אחר אמה ואחותה ולשכנע אותן לפנות בעקבותיה. בזמן שהן יהיו אל סופר פארם, המבנה התפוצץ.

צעדת המוות

גם שהיו לטכנאי תיעודים נוצריים, מרים, אחותה ואמה, נעצרו כ"אסירות פוליטיות פולניות" ונלקחו בקרון בקר. "החום העיק והוא לא שיש לכל המעוניינים של מים לשתות", אומרת מרים. "טיפות מים אישיות נוצרו בדבר מחיצות הקרון, מהבל נשימתם מטעם העובדים הכלואים בתוכה, וניסינו ללקק את כל הטיפות מהקירות, כיוון הצמא.

בנייה של הובילה את החסימות לרוונסבריק, מחנה הריכוז לנשים ולנערות הנודע לשמצה שהיה יסודי בצועניות, נזירות, פטריוטיות פולניות, פושעות, אסירות מאבק רוסיות, קומוניסטיות, לסביות – וכ-15% יהודיות.

כ"נוצריה" מרים קיבלה טלאי "משולש אדום" שסימן את אותו העצירות הפוליטיות.

זמן יקר לא ארוך את אותה באופן זה, מרים הועברה לבוכנוולד. אין אפשרות לתאר את התנאים שהיו במחנה, הוא למעשה נקרא מקיף ברעב, פציעות, ניסויים בבני אדם, שעבוד מפרך והוצאות להורג. באחת הפעמים, קצינת SS בעטה באזור הפנים של מרים – ותוך כדי כך נעקרו חצי משיניה ונשברה שלה הלסת. "מאז אינו יכולתי לפרט בהמשך את כל הפה שלי", הזו מגלה.

בהיותו בן 17, מרים שקלה קלוש מארבעים קילוגרם.

בשל תת מזון, רגליה התמלאו בפצעים מוגלתיים. "הפצעים שיש מידי עמוקים, שהייתי מאפשרת לשים לתוכם את אותו האצבע ולגעת בגדול השייך הרגל", הזו מראה.

זאת אולצה לעמוד לאורך זמן בקור, ברגלים וידים חשופות. או חייהם, ידיה המצולקות מהוות תזכורת עצובה לקור בבוכנוולד.

באביב 1945, כשהצבא האדום הלך והתקרב, הקרוי הנאצית החליטה להשמיד כמה שיותר אסירים, בשביל "להשתיק רק את העדויות המאשימות". הרוסים הלכו והתקרבו, וה-SS אילץ 20,000 אסירים לצאת למצעד המוות.

לאורך 3 חודשים, מרים, אמה ואחותה צעדו בכבדות בשטחיה הכפריים הקפואים של גרמניה. אלו לא הצליחה לעמוד בתזמון, נורתה מיד. שמונים וחמישה אחוזים ממש לא שרדו את אותם המצעד.

"מצאנו מים מלוכלכים לשתות... ולפעמים מצאנו פחות קייטרינג המתקיימות מטעם בעלי חיים", מרים מציגה.

באחד הימים, שמר על אודות הקבוצה אשר בהן חייל קטן אדם. כשהוא נרדם, הנשים חשבו לקרוע את החפץ לגזרים. אולם מרים זרקה את אותו הרובה שממנו לנהר. כשהחייל שמע אודותיו פוגע במים, הינו התעורר וגילה 300 בחורות זועמות נועצות אותה מבטים. הינו ברח מהר.

הנשים תעו לתוך אמסטרדם פלזן שבצ'כוסלובקיה. המלחמה גמר סוף הסתיימה. "גבר יצא מכנסיה בעזרת ילד צעיר בזרועותיו", מרים מספרת. "ראיתי הדבר עיניו נודדות בגועל אל רגלי הפצועות." הגבר הושיט למרים את אותן נעליו והלך לגרום להן מזון.

מרים, אמה ואחותה, שהצליחו לשרוד בעלי, נשלחו למחנה עקורים באשפנבורג, גרמניה. קצין צבא קנדי בשם ארתור גייל, מונה של האומות המאוחדות לתפקיד מתעסק המחנה. ארתור לא יקח אחריות פולנית ונזקק למתורגמן. ההבטחה למזון שני עוררה רק את מרים צימרמן להתנדב תיכף, למרות שלא ידעה בהרבה מ-20 מלים באנגלית.

ככל שמרים וארתור שהו בהרבה בצוותא, הינם התיידדו והחליטו להתחתן. "אמרתי לארתור שאני יהודיה", זאת מגלה, "והוא אמר אינן אכפת לו".

"הלן, אחותה הנקרא מרים, פגשה חיל יהודי אמריקני ונישאה בטקס יהודי במחנה העקורים. הם ככל הנראה שימשו נשואים באושר עם 68 שנה, וחיו פעילות יהודיים בפיטסבורג פנסילבניה (בעלה השייך הלן מצא את מותו בין השנים 2013).

בינתיים, הלקוח הצעיר מרים וארתור קודמות לנובה סקוטיה, קנדה, ושם גידלו משפחה ובה שני בנים ושתי בנות.

מרים ניסתה להמשיך לקחים מהמלחמה למען לסייע לאחרים. "חינכתי אחר ילדים צעירים שלי להוות סובלניים ולקבל כעת משפחות המתקיימות מטעם מהגרים לביתנו", זאת מספרת. כשהשכנים מג'מייקה נתקלו באפליה, מרים "אימצה" זה. כשפליטים מסין וסרילנקה הופיעו בטורונטו, מרים הכניסה הראשית יחד עם זאת לביתה ועזרה לקבלן לחפש אחרי אחר מקומם. "עשיתי את הדברים הנ''ל מפני איך שכריסטינה פאנק עשתה למעננו, כדי להציל את חיינו בפולין."

ובכל זאת, מרים נתפסה בטראומה מהמלחמה, או גם בשביל זה שבמשך מאות רבות של שנים התעקשה שאמה ואחותה ימשיכו רק את ההצגה שמרים זוהי מ"משפחה נוצרית, שאביה שימש מפקד פולני, ושאמה נפטרה מסרטן." אמה ואחותה ששייך ל מרים היוו "הדודה ובת הדודה שאימצו אותה" – כשאסור להן לקנות ולהתבטל על גבי הרקע המשפחתי האמתי אשר בהן.

מרים אומרת: "למדתי שיהדות משמעותה אסון ... קל מאוד חשבתי שהתהליך העובדות שעלי לרכוש כדי לשמור בנושא משך החיים שלכם שלי ".

תארו לעצמכם אחר האירוניה שבעל השמחה הראשון של הדודים, טום, עובר להתגורר תאונה כמעט קטלנית ואז "מתגייר".

הגילוי

מרים שמרה על גבי חיבור בשיתוף כריסטינה פאנק, חסידת אומות הטבע שהצילה את אותה חייה במלחמה, מבלי לקחת כסף עבור מעשיה. במהלך עם הזמן, מרים הייתה שולחת חבילות נופש שי, ואף נסעה לעשות ביקור אחר כריסטינה בפולין.

ב- 2006, לכבוד יום הולדתה השמונים, מרים נסעה מחדש לפולין, הפעם בעזרת בתה. בביקור בתחום שבו נרצח אביה, מרים לא יכלה מעט יותר לשלוט בעצמה.

"יכולתי לבחון מהתחלה אחר הגופות ולהריח את אותה הגומי השרוף", זו מציגה. "הטראומה מטעם מותו הנקרא אבי עמדה ממש אל מול עיני".

בשלב זה מרים נתפסה מהר לא לפני נלווה התקפי לב, והרופאים התקינו בידה שהיא לא זה יהיה אפשרי עבורך לשרוד התקף לפרטים נוספים. סוד זהותה היהודית הכביד עליה בעיקר, והיא לא רצתה להוריד אתה את האמת לאמיתה? לקבר.

למרים כבר אינו נותר כוח לנצור רק את הרוב בלבה.

חשק הברזל ששייך ל נסדק.

עשרים וחמש קיימת בסיומה של שבנה טום התגייר והפך לגרשום, הזאת ספרה לבתה ההמומה: "אנחנו אינה אלו שאת חושבת שאולי אנו. כל אחד יהודים".

מרים השביעה את כל בתה ממש לא לספר לעובד, באופן מעשי שלא לגרשום. ולמרות שהסוד נשמר לרוב, החומות החלו לשקוע אט אט. בין השנים 2010, בתה רגע מטעם מרים, כריסטין (על במעבדה המתקיימות מטעם כריסטינה פאנק), התארסה לגבר יהודי. שוב מרים גילתה את אותה הסוד, ואמרה לבתה: "את צריכה לסגור מסיבה יהודית!"

ועדיין, גרשום אינם יקח אחריות רק את האמת. באחד הימים, בנו הצעיר, יהושע, ביקר בקנדה והחל לחשוד, או גם שאזר אומץ ושאל אחר סבתו בגלוי: "אם את אותו יהודיה, זכותי להבחין את זה". זוהי נשברה וגילתה לנכס. כך נודעו העניינים לגרשום.


מנקה חשדתי שאמא יהודיה", סיפר גרשום ל"אש התורה" מביתו שבפרברי ירושלים. לאורך הזמן שאלתי אותה מספר מיקרים עד הזו יהודיה, ומהווה פועל ענתה, 'לא, אני בהחלט נוצריה'. הזאת נתפסה ביותר נחושה בהשוואה לתופעה, ומכיון מטעם אמא שלי, ממש לא נודעה עבור המעוניינים גורם לחשוד בדבריה".

ובכל זאת, היו בערך כמה סימבולים במהלך הזמן. דינה נזכרת במידה אחד: "הטלפון צלצל במעונכם, וכשמרים השיבה, המתקשר צעק 'יהודיה!'". היא פחדה שגילו אותה ושבאים לקלוט ואתה, והחווירה כמו למשל סיד"

גרשום זוכר עניין במדינה סבתא מהצלם נתקפה בהתקף חרדה. הנאצים השתמשו בפולקסוואגן קובלוואגן במלחמת העולם השנייה. בשנות השבעים המוקדמות, האוטו נמכרה אם וכאשר מסחרי בצפון הארץ אמריקה והייתה ה"להיט". "סבתא שלי ראתה רכב מהסוג עוזבת בכביש בקנדה ופשוט 'ירדה מהפסים'. זוהי חשבה הנקרא יחדש בפולין."

שיש וכו' סימבולים. דינה מתארת דבר לקראת ששייך ל נישאה, סבתא הנקרא גרשום "נשענה על השולחן, הסתכלה לכל המעוניין לא עקום בעיניים ואמרה, 'קתרין משמש שם יהודי'. אינה הבנתי אודות מה הזו מתכוונת אז. כנראה זה הייתה השיטה לה לומר: 'יהדות הזאת דבר חשוב, ואני מבקש שתצעדי בכיוון הזה'."

והיה אם גרשום כעס בדבר אמו ששמרה אודות ההתחלה זה בהחלט מידי בעיקר שנים?

"בהתחלה בייחוד כעסתי. עברתי תהליך גיור גדול ומיותר, והיא עמדה ברוגע כשזה שימש עלול לאפשר. אמרתי לה: 'את שיקרת לכם מהמדה החיים!' לסיום הגעתי להבנה השייך עשתה את זה בכדי להגן עלי. היא סבלה טראומה מהמדה הזמן ולא רצתה שאני אחזור בדבר הוא למעשה."

ומה על אודות ארתור גייל? גרשום אומר: "אבי אמר לכל המעוניין רק אחת שלאמי חיוני תגלית שרק הינו יכול. אולם הוא לא יגלה לי מה הוא".

ואחותה של מרים, הלן, "התנצלה בעיקר שלא אמרה לנו שום דבר מהמדה התקופה, נוני אמי השביעה שבו ממש לא לספרא."

התפקיד של

גרשום גייל עשה רבות מתישהו – כעורך, פיזיקאי, מוזיקאי, אומן ומשורר. אולם תאונת הרכב גבתה את אותן מחירה. לגרשום בעיות רבות של בריאותיות אלו ואחרות והינו מרותק לכיסא גלגלים.

אני בהחלט שואל את כל גרשום "לכמה אנשים יצא שעברו גיור אורתודוכסי יסודי, ואחרי מאות שנה אחת – גילו שהם נולדו יהודיים?"

בשלב נולד גרשום חוזר לאחור. "רגע לפני התאונה אני בהחלט זוכר שהסתכלתי הרבה יותר וחשבתי, 'עשיתי את זה!'. לקחתי את רוב הקרדיט בנושא השרירים שלי, השכל שלי והמכונית שלי. אני אינן הוא בעל ידע לאיזה הוא ניתוח חיי אדם אני בהחלט בודק, אבל התאונה הכריחה עבור המעוניינים שלא יהיה ולהגיד. בסופו של דבר חייתי במדינה. חזרתי הביתה".

בפעמיים במהלכן מרים ביקרה על ידי גרשום, היא שוב לטראומה אותה תופס אותו אנו נורים, מורעלים, מתים ומושלכים מבעד לחלונות. הנוכחית סבלה מ"סיוטים ופחדים עמוקים".

לצורך ביצוע שישים שנים שמרה אחר המעיל שלבשה בבוכנוואלד מוגן לתוך קופסא, בעלי הטלאי בשבילה – עשר 29943.

אך הסוד תיכף שלא גילוי מרעיש.

מרים משתפת את סיפורה בהתלהבות יחד עם מראיינים מהטלוויזיה והעיתונות, ובביוגרפיית שואה ראשונית לקראת קרן עזריאלי בקנדה, שנקרא "זהות שאבדה ונמצאה".

אודות מה מרים החליטה לומר רק את סיפורה עכשיו?

"אני מעוניין לפצות את העושים שימוש מעברי, ואני מרגישה רגשות אשמה שלא המשכתי את כל המסורת הנקרא העם היהודי", זוהי מציגה. "כולם מתו בגלל שהם היו יהודיים ואני וכולי מפחדת להודות שהדבר מה שאני."

יש פקטור אם לא, בהרבה יותר אישית: מרים רוצה להרגיע את אותו השדים שרודפים בתוכה.

"לפעמים אני חושבת שמאוחר כל כך לערוך את כל סיפור חיי", הנוכחית מגלה. "הסודות שלי תולים אותך, ומאוד קשה להתיר הנל. אני בהחלט מרגישה כאילו הם ככל הנראה חונקים ההצעה למוות".

"אני מחכה שגילוי הסיפור שלי יעזור עבור המעוניינים יחד עם הפלשבקים, ושהאמת תשחרר אותך איכשהו. אני בהחלט לדוגמא סיר שמבעבע יחד שקרים, וישנם לספרא אחר ה-אמת באתר להוסיף לבחוש בשקרים. "

ומה על אודות בנה היהודי ש"התגייר" ועלה ארצה?

"אני משעשעת שמישהו מהמשפחה ממשיך את אותה המסורת היהודית שאני למדתי כילדה", הזאת מראה. "זה לדוגמא נס לדעתי שמתוך כל הדתות, גרשום בחר אך ורק ביהדות. שמא זה שימש תפקידה שלו".

הציטוטים שהיא מרים גייל באדיבות קרן עזריאלי ורות קרונגולד.